שער המלך על משנה תורה, הלכות אישות ה׳:כ״ו

26 האומר לאשה התקדשי לי בתמר' כו'. עיין במה שכתב מרן הכ"מ ז"ל וראיתי להר"ן פרק האיש מקדש שכתב וז"ל וקי"ל הכי כיון דסתם לן תנא הכי כותיה ובפרק פותחין תנן לזה קרבן צריכין פתח לכל אחד ואחד ומשמע דהא אמר לזה ולזה קרבן כיון שהותר כללא הוי ואע"ג דהתם בפרק הפיקדון אפליגו בהא ואיכא למימר סתם ואח"כ מחלוקת היא אפי' הכי כיון דשקלי וטרו אמוראי אליבא דר"ש הכי קי"ל עכ"ל וראיתי למוהרימ"ט בחידושיו שהקשה עליו וז"ל לא ידעתי מאי קשיא ליה אי משום דהני סתמי בס' נשים ופלוגתא בס' נזיקין הא בתרי מסכתי אין סדר למשנה וכ"ש בתרי סדרי ולמה לא נפסק כהני סתמי אי לאו דהתם בשבועות איכא סתמי דלא כותיה דבפרק שבועות שתים תנן שבועה שלא אוכל פת חיטין פת שעורים פת כוסמין חייב על כל אחד ואחד ופרכינן ודלמא למיפטר נפשיה מאחריניתא קא אתי ומסיק פת פת למה לי ובתר הכי תנן שבוע' שלא אוכל בשר ויין ושמן ודבש חייב על כל א' ואוקימנא לה במונחין לפניו דהוה מצי למימר שבוע' שלא אוכל אלו ואולי לזה כוון הר"ן לומר דאיכא למימר סתם ואח"כ מחלוקת היא בחדא מס' אלו דבריו יע"ש ולא זכיתי להבין דבריו במ"ש ואולי לזה כוון הר"ן ז"ל כו' דאדרבא כלפי לייא דכיון דסתמא דפ' שבועות שתים ע"כ אתיא כר"י לפי מה שכתב הוא ז"ל א"כ הו"ל סתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם וא"כ מאי ק"ל להר"ן מההיא למה שכתב דהלכה כר"ש משום דהוי כסתם ואח"כ מחלוקת בחדא מסכתא אדרבא היא הנותנת לומר דהלכה כר"ש גם מאי דפשיטא ליה להרב ז"ל דבתרי סדרי אין סדר למשנה דמכ"ש דתרי מסכתי לא ידעתי איך אישתמיט מיניה דברי מרן הכ"מ ז"ל פ"ט מה' רוצח דין א' שכתב ליישב דעת רבינו ז"ל שפסק דעגלה ערופה בחמש וכדעת ר"י אף על גב דסתמא דמתני' פע"ע כר"ש משום דס"ל דבתרי סדרי יש סדר למשנה והוה ליה סתם ואח"כ מחלוקת במס' סנהדרין ואין הלכה כסתם וכבר הרב בעל תוסי"ט ז"ל בריש פרק ע"ע טעים טעם לשבח לחלק בין תרי סדרי לתרי מסכתי עי"ש ואף שכתב שמדברי התו' והרא"ש נראה דס"ל דאפילו בתרי סדרי אין סדר למשנה מ"מ לא נפלאת היא לייחד סברא זו לדעת הר"ן וכבר ראיתי למורינו הרב ז"ל בספר מקראי קדש בפ"ב מה' חמץ דפ"ח ע"ב שכתב שלדעת רש"י ותוספות בפרק כ"ש שכתבו דהלכה כר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה משום דסתם לן תנא בתמורה כותיה ע"כ דס"ל כדעת מרן דבתרי סדרי יש סדר למשנה ע"ש: אמנם מצאתי להר"ן ז"ל שמבואר מדבריו דס"ל דאפילו בתרי סדרי אין סדר למשנה שלא כדעת מרן שכתב בסע"פ וז"ל גרסי' בגמרא אמר רבא אכל מצה בזמן הזה אחר חצות לא יצא ידי חובה כו' איכא מ"ד דהכי קי"ל כיון דסתם לן תנא בפרק קמא דברכות כוותיה ובפרק איזהו מקומן סתם לן תנא כותיה ואע"ג דסתם לן תנא כר"ע דפליג עליה בפ' הקורא את המגילה בתלתא סתמא לא אלימי מחד סתמא אפילו הכי מספקא לן הי מנייהו סתמא בתרא הילכך אזלינן לחומרא עכ"ל הרי בהדיא דסבירא ליה דאפי' בתרי סדרי אין סדר דאי לא כן היכי קאמר מספקא ליה הי מנייהו סתמא בתרא הא ודאי סתמא דאיזהו מקומן דס' קדשים הו"ל סתמא בתרא גם מדברי הר"ן ר"פ הנודר מן הירק בההיא דכל מידי דמימליך עליה שליח מבואר כן יע"ש ומ"מ קושית מוהרימ"ט מתרצתה היא מדברי הר"ן ז"ל שכתבנו שהרי מבואר בדברי הר"ן ז"ל דס"ל דהא דאמרינן אין סדר למשנה היינו לומר דספקא הוי הי מנייהו בתרא והילכך אי ספיקא דאורייתא היא אזלינן לחומרא וכן מבואר ג"כ מדברי הרא"ש ז"ל ברפ"כ הבשר הביאו הרב בעל יבין שמועה כלל שס"ז וא"כ היינו דקשיא ליה להר"ן ז"ל כלפי מה שכתב דקי"ל כר"ש דבזו ובזו כללא הוי ואם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת מתורת ודאי ואם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר מקודשת מב' וכן נמי בההיא דנדרים הי"ל להחמיר ולומר דצריך פתח לכל אחד ואחד וזהו שדקדק בלשונו וכתב איכא למימר סתם ואח"כ מחלוקת ולא כ' הו"ל סתם ואח"כ מחלוקת למימר דמספקא הוא דקאמר וכמ"ש ושוב ראיתי להרא"ש ז"ל בפ' ר"א דנולד דקי"ז ע"ב שכתב כן בפי' משם הרמב"ן כמ"ש ומהתימא על הרב ז"ל איך אישתמטיה מיניה ומן האמור בזה נר' שמ"ש הרב מקראי קדש דלדעת רש"י והתוס' בפ' כ"ש ס"ל דבתרי סדרי יש סדר אין הכרח כלל דאיכא למימר דמה שפסקו כר"י מכח דסתמא דתמורה היינו משום דמספק"ל הי מינייהו בתרא ואזלי' לחומרא לומר דטעון שריפה וניחא השתא שדבריהם ז"ל לא סתרי למ"ש בפ"ח דשבת דפ"ח ובפ' החולץ דמ"ב דאפי' בתרי סדרי אין סדר ודו"ק ועיין במ"ש הר"ן ז"ל פ"ה דנדרים דפ"ז ע"א שדבריו סתרי למ"ש כאן ובפ' ר"א דנולד וצ"ע: ורבינו ז"ל בפ"ד מה' נדרים דין י"א כתב וז"ל אמר שאיני נהנה לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולן כו' שאיני נהנה לזה ולזה ולזה צריכים פתח לכל אחד ואחד וכת' מרן הכ"מ ומשמע מדברי רבינו כאן ובפרק ז' מה' שבועות שהוא פוסק דלא כר"ש משום דבפרק שבועת הפיקדון סתם לן תנא דלא כוותיה ודבריו לכאורה צריכין ביאור דאי משום סתמא דפ' שבועת הפיקדון פסק רבינו דלא כר"ש אם כן הי"ל לפסוק דלזה ולזה בוי"ו נמי פרטא הוי שהרי בפרק שבועת הפיקדון אוקימנא למתני' אליבא דר"י כר"ש דאמר בין בוי"ו בין בלא וי"ו פרטא ואליבא דשמואל כרבי דאמר בין כזית כזית בין כזית וכזית פרטא הוי: האמנם דבריו ז"ל מבוארים שכונתו למ"ש שם בסוף דבריו וז"ל ואע"ג דבנדרים סתם לן תנא כר"ש כיון דשבועות ונדרים בחדא שיטה שייטי אית לן למיסמך טפי אסתמא דשבוע' הפיקדון דאתא כרבי הנה מבואר כונתו ז"ל דדוקא בלא וי"ו דס"ל לר"מ ור"י דפרטא הוי פסקינן כסתמא דשבועות דמשום דהו"ל סתמא דרבים לגבי ר"ש אמנם בלזה ולזה בוי"ו כיון דלר"י כללא הוי הו"ל ר"י ור"ש רבים לגבי דר"ש ופסקינן סתמא דרבי לגבי ר"ש כסתמא דנדרים משום דחשיבא דרבים לגבי ר"ש אך ק"ל לפי מ"ש מרן בהל' רוצח בדעת רבינו דבתרי סדרי יש סדר למשנה א"כ הי"ל לרבינו ז"ל לפסוק כסתמא דשבועת הפקדון דבין בוי"ו ובלא וי"ו פרטא הוי כיון דהוי כסתמא בתרא וסתמא בתרא עדיף וצ"ע ובר מן דין קשה על דברי מרן הללו מ"ש הרב לח"מ ז"ל שם ולכן היותר נכון מ"ש הרב הנז' שרבינו ז"ל גורס בפרק ד' דנדרים כגירסת הרא"ש דגריס כגון שתלאן זה בזה דאמר פ' ופ' כו' והוא מפרש דמ"ש בגמרא דמקרי תליה זה בזה הוא משום דקאמר וי"ו דכיון דקאמר וי"ו בהכי תליה זה בזה אבל כשלא אמר וי"ו הוי פרטא דלא תליה ולכך צריך פתח לכל אחד ואחד אבל ודאי דרבינו ז"ל ס"ל דבין בוי"ו בין בלא וי"ו פרטא הוי וכסתמ' דשבועו' אלא שהחילוק ביניהם דבוי"ו הוי התפס' ובלא וי"ו לא הוי התפסה א"ד ע"ע אלא דאכתי ק' לי על תי' זה דאי ס"ל לרבינו דבוי"ו חשיב ליה התפסה א"כ גבי שבועת הפקדון כי אמר שבועה שאין לך בידי לא לך ולא לך או שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין אמאי לא אמרינן דוי"ו חשיב ליה התפסה והוי כאלו אמר לא לך ולא לך או שעורין בחטין ואם כן הו"ל מתפיס בשבועה ואינו חייב אלא על הראשונה בלבד דקי"ל מתפיס בשבועה לאו כמוציא שבועה ואמאי פסק רבינו ז"ל דחייב על כל אחד ואחד ושמא י"ל דדוקא גבי נדרים דקיל מתפיס בנדר ומש"ה דיינינן ליה ללשניה כפשטיה דבוי"ו חשיב ליה התפסה אבל גבי שבועה כיון דמתפיס בשבועה ודאי אין אדם מוציא דבריו לבטלה ולא חשבינן ליה התפסה אלא פרטה בלא התפסה ואף ע"ג דבההיא דערכין לא קי"ל כר"מ דאמר א"א מ"ד לבטלה התם שאני דצריך לעקור לשונו לגמרי מערך לדמים וכמו שכתב הרשב"א בפרק אע"פ אמתני' דהמקדש מע"י אשתו והבאתי דבריו בפי"ב מהל' אלו הלכה ד' יע"ש אמנם הכא דאין כאן עקירת לשון אלא משמעות דורשין לבד בהא אפשר דלכ"ע אמרינן אין אמד"ל ודו"ק ואנה ה' לידי שיטה מקובצת מכ"י למס' נדרים וכתוב שם משם דהרנב"י וז"ל וכ' רבינו ואשכחן מאן דפסק שאני נהנה לזה ולזה הותר הא' הותרו כולן שאני נהנה לזה צריך פתח לכל אחד ואחד אלמא קסבר האי מרבנן ז"ל דכי גמרינן בגמ' כגון שתלאן זה בזה ואמר פ' כפ' לאו דוקא אלא נעשה כמי שתלאן זה בזה וקא פסיק בפלוגתא דכלל ופרט דלא כר"ש ואנן לא ס"ל כפיסקא דיליה ולא כפי' חדא דהא בגמ' קאמר בהדיא כגון שתלאן דאמר בפי' כפ' ועוד דאי כתולה הוא גבי שבועה לא לך ולא לך בין לר"י דאמר חייב על כל אחד ואחד בין לר"ש דאמר אינו חייב אלא א' הכי הול"ל אינו חייב אלא על הראשונה דשארה נתפסין נינהו ולא לך קאמר וכן בפקדון ותשומת יד נימא דוקא שבועה שאין לך פיקדון בידי ותשומת יד כפקדון ולא לחייב אלא על קמא אלא ש"מ לעולם לא הוי מתפיס עד דפריש זה כזה עכת"ד ולע"ד י"ל כמ"ש כנ"ל ועיין במ"ש רבינו ז"ל פי"ג מה' נדרים דין י' וז"ל אסרה עצמה בתאנים כו' אין אומרים בהפרת נדר שהותר מקצתו הותר כולו והק' הרב לח"מ שם דמשמע מדבריו דאם אמר קונם תאנים וענבים אלו ונשאל לתאנים שהותר בענבים וק' דכיון דפסק דלא כר"ש א"כ הוי פרטי והוי כנשבע לא לך לא לך ותי' דאולי מ"ש רבינו ואין אומרים בהפרה לא קאי אעניינא דלעיל אלא בעלמא קאמר דבכל ענין שאנו אומרים נדר שהותר מקצתו לא אמרינן כן בהפרה ע"ש ולע"ד אין צורך לדוחק זה דאיכא למימר שפיר דרבינו ז"ל אדלעיל קאי שכתב אסרה עצמה בתאנים וענבים בין שאסרה עצמה בכל המין אפי' למ"ד וי"ו פרטא הוי מודה הוא הכא דאינו חייב אלא א' משום דלמיפטר נפשיה מאחרנייתא קא אתי כדאיתא בפ"ג דשבועות וזה פשוט ועיין במוהרימ"ט ז"ל ח"א סי' ס"ח ובס' בני יעקב דקמ"א ובס' מח"א ה' נדרים סי' ד': כתב הטור ז"ל סי' ל"א משם הרמ"ה דאם אמר בזו ובזו אם גמר כל דבריו קודם שקבלה אותן כולן מצטרפות אפי' אכילה ראשונה ור"י כתב דאפילו גמר כל דבריו קודם שקבלה אותן אינן מצטרפות כיון שחילקן זו בזו וכתב הב"ח שיצא לו כן ממ"ש בד"ה ואפילו וז"ל וי"ל דיש לחלק דהתם הרי הדבור נגמר קוד' שנתאכלו אבל הכא דלא נגמרו הקידושין עד אחר מסיר' אחרונה ובתוך כך אכלה הראשונה איכא למימר דמלוה הוא אצלה עכ"ד ומדהו"ל להתוספ' למימר אבל הכא דלא נגמר הדבור כו' ולא כתבו כך אלמ' דאפי' הדבור נגמר כיון דלא נגמרו הקידושין עד אחר מסיר' אחרונה הו"ל מלוה אצלה יע"ש ודבריו תמוהים דאדרבא מדברי התוספות שכתבו בדבור שאחר זה איכא למידק איפכא דס"ל כדעת הרמ"ה שכתבו וז"ל וה"נ אמרינן כשאמר לה התקדשי בתמרה זו ובזו ובעוד שלא גמר דבורו אכלה הראשונ' מה שאכלה מלוה אצלה כו' הרי שדקדקו בלשונם לומר ובעוד שלא גמר דיבורו ולא כתבו ובעוד שלא נגמרו הקדושין כמ"ש שם בתחילת דבריהם משמע דס"ל דכולה מילתא תליא בגמר דבורו וא"כ ע"כ מ"ש בדבור הקודם לא נגמרו הקדו' ללא גמר דבורו קרו להו לא נגמרו הקדושין וכדמוכח מתחילת לשונם שכתבו דהתם הרי הדבור נגמר ועיין בתוס' רי"ד ודו"ק: מעשה חושב רנב א"כ הו"ל סתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם כו'. לענ"ד י"ל למ"ש מרן זקני רבינו התויו"ט ז"ל פ"ו דנזיר משנה ט' וכן מצאתי בנ"י פ' החולץ בשם הרמב"ן דהא דאמרינן דסתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם. היינו דכלפי מאי דקיי"ל הלכה כסתם אמרינן דהיכא דאח"כ מחלוקת ליתא לכלל זה דאע"פ שסתם תנא אין הכרח דהלכה כסתם אבל לא דנימא להיפך דמשום הכי נפסוק דלא כסתם אלא דבכה"ג הדרן לכללא כמאן ההלכה בהמחלוקת אפי' אם הוא נגד הסתם ולדמיון בהא דקיי"ל דר"י ור"ש הלכה כר"י אמרינן דהלכה כר"י דפליג עם ר"ש במחלוקת אע"ג דסתים לן תנא תחלה כר"ש וא"כ כיון דאין הלכה כמחלוקת נגד הסתם שקדם לו אלא היכא שהוא לפי כללין בהלכות בכל מחלוקת אע"ג דליכא סתם דקדים א"כ מאי בכך דלאחר דסתים בפ' שבועות שתים כר"י איכא מחלוקת אח"כ בפ' הפקדון הא מ"מ הלכה כר"י ולאו משום דסתים לן תנא כוותי' אלא משום דלפי כללין הלכה כוותי' לגבי ר"ש דפשיטא דמשום דקדם וסתים כר"י לא אבד הכלל חזקתי' שהרי איכא למימר דל הסתם מהכא הא ר"י ור"ש הלכה כר"י. ולפ"ז מתחלה כתב הר"ן דהלכה כר"ש משום דסתים לן תנא כוותי' וקיי"ל דהלכה כסתם ואח"כ כתב אע"ג דאח"כ מחלוקת הוא וא"כ הסתם אינו מוציא מכללין דר"י ור"ש הלכה כר"י. לזה כתב כיון דשקלו וטרו אמוראי אליבא דר"ש הלכה כוותי' ולאו משום סתמא ובחנם תמה המחבר אמוהרימ"ט דס"ל בדעת הר"ן דאי אמרינן אין סדר למשנה היינו דבכה"ג אמרינן דמסתמא מחלוקת ואח"כ סתם הוא כמ"ש התוס' ביבמות בדף מ"ב ע"ב בד"ה סתם כו'. ומשום הכי ק"ל דבתרי סדרי אין סדר למשנה וא"כ הרי הלכה כסתם ולזה תירץ דהא ליתא אלא דסתם ואח"כ מחלוקת הוא ולפי הכלל הלכה כר"י: רנג דמה שפסקו כר"י מכח דסתמא דתמורה כו'. ואזלי לחומרא לומר דטעון שריפה כו'. תמהני דמאי חומרא טפי איכא בשריפה הא אדרבה קולא היא שהרי הנשרפין אפרן מותר ובנקברין עפרן אסור הן אמת דקושיא זו קשה נמי אק"ו דיליף ר"י מנותר שאינו בב"י וב"י ואפ"ה הוא בשריפה חמץ לא כ"ש וכמדומה לי שכבר עמד המג"א בהלכות פסח ר"ס תמ"ה אמבוכה זו:

27 ואם לאו אינה מקודשת אלא מספק כו' הנה דעת רבינו מבואר דס"ל דמ"ש במתני' ואם לאו אינה מקו' אינה מקו' ודאי קאמר וכן דעת הטור והדבר מוכרח מעצמו וכ"כ מרן הב"י שם סי' כ"ח שדבר פשוט הוא דאינה מקודשת ודאי קאמר ויש לי לדקדק על מ"ש התוס' פ' הא"מ דמ"ח ע"א ד"ה ורבנן וז"ל לפי זה לא גריס ואם לאו אינה מקודשת דהא אפי' ליכא שו"פ בנייר צריכא גט מס' כו' ולכאורה נר' דלישנא דאינה מקודשת משמע להו שאינה מקודשת כלל ומש"ה כתבו דלא גרסינן ליה וק' שהרי במתני' דהתקדשי לי בתמרה זו קתני אם יש באחד מהן שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ומבואר הוא דאינה מקודשת ודאי אבל מקודשת ספק כמו שכתב וכיון שכן קשה דאמאי הוצרכו לומר דלא גרסי' ליה ואפשר ליישב דהתוספ' ז"ל ס"ל דהא דשמואל דאמר חיישינן שמא שו"פ במדי חומרא דרבנן בעלמא וכמו שכן הוא דעת קצת פוסקים וכ"כ הרא"ש ז"ל בשם ר"י בעל התוס' וא"כ איכא למימר דבשלמא במתני' דלעיל כיון דמדאורייתא אינה מקודשת כלל שייך למתני שפיר אינה מקוד' כלומר מדאורייתא אבל הכא כיון דלרבנן הו"ל ספק מקודשת מדאורייתא לא הו"ל למתני אינה מקו' ועוד אפשר לפ' דכונתם לומר דע"כ ל"ג אינה מקודשת דהא צריכה גט מס' לרבנן דאם איתא דגרסינן במלתייהו דרבנן אינה מקודשת מנ"ל לתלמודא לומר דלרבנן מספ"ל ואינה מקודשת ודאי קאמר הא טפי איכא למימר דאינה מקודשת כפשטיה דקאי כר"מ דאמר ע"ח כרתי אלא ע"כ דל"ג ליה ומש"ה ס"ל לתלמודא דמדלא תני בהדיא בבריית' ואם לאו אינה מקודשת כדתני בדוכתי טובא שמעינן דמספ"ל ומש"ה לא תני בהדיא לאורויי לן דמקודשת כי היכי דלא נטעי לומר דאינה מקודשת כלל קאמר וכ"כ הרב החיד' ובהכי ניחא לי שפיר מה שכתב דאי אמרת דאין צריך גט אם כן קאי כר"מ כו' שדברים הסתומים דאיך אפשר לומר דאינה צריכ' גט מאחר דלרבנן מספ"ל ועיין במוהר"י אדרב"י ובהרב ח"ה ז"ל שדבריו סתומים ותמוהים ולפי הנראה ט"ס נפל בדבריו אכן כפי מ"ש כונתם ז"ל להכריח מ"ש דלא גרסינן אינה מקודשת כיון דלרבנן מספ"ל ומשום דאכתי איכא למימר דגרסינן ליה ואינה' מקודשת ודאי קאמר לזה כתבו דאי אמרת דאין צריך גט כו' כלומר כיון שאם נאמר דאינה מקודשת כלל קאמר אתי כר"מ וא"כ מאי קאמר מספ"ל כיון דמצינן למימר שפיר דקיימי כר"מ ואינה מקודשת כלל קאמר כנ"ל ודו"ק: מיהו דברי הרשב"א בחידושיו ק"ל שכתב כדברי התוספות דלא גרסינן ואם לאו אינה מקודשת דהא בכולהו פירוקי דפרקי' מספ"ל וקדושיה קדושי ספק וכתב עוד דהא דאמרי' שמין את הנייר אפי' ר"מ מודה בה ולא בא ר"מ לומר אלא שאם אין בה שו"פ אין חוששין לקדושיו ותדע דאם איתא דלר"מ אפילו יש בנייר שו"פ אינה מקודשת אמאי דחקינן דרבנן ומוקמינן טעמייהו בס' לימא דרבנן סברי כר"מ בחדא ופליגי עליה בחדא יעיי"ש והשתא קשה לפי דבריו אמאי כתב דלא גרסי' אינה מקודשת נימא דאינה מקודשת מתורת ודאי קאמר ולא יתכן לפי דבריו שום אחד מהתי' שכתבנו שהרי לדעתו ז"ל הא דחיישינן שמא שו"פ במדי ס' דאורייתא היא כמ"ש בפ"ק די"ב יע"ש גם תירוץ הב' לא יתכן לדעתו וכמובן ולהא ודאי י"ל דס"ל כיון דכל עיקר פלוגתייהו דר"מ ורבנן בשאין בו שו"פ ולענין אי מקודשת מס' א"כ לא הו"ל לברייתא למתני סתמא ואם לאו אינה מקודשת דמשמע אינה מקודשת כלל דומיא דאינה מקודשת דר"מ אך אכתי ק"ל לפי דעתו דלר"מ נמי אם יש בנייר שו"פ מקודשת אם כן נראה דבשאין בו שו"פ נמי מקו' מס' לר"מ דחיישינן שמא שו"פ במדי ואינה מקודשת דקאמר ר"מ אינה מקודשת ודאי קאמר וכיון שכן קשה דכיון דבין לר"מ בין לרבנן מקודשת מס' א"כ במאי פליגי רבנן ור"מ ואע"ג דנ"מ לרבנן לענין גט דהו"ל ספק מגורשת ור"מ אינה מגורשת כלל מ"מ כיון דלענין הקדושין לא נפ"ל מידי לא הו"ל לאפלוגי בקדושין ומצאתי להרב לח"מ ז"ל שכתב בפ' ז' מהלכות אלו הלכה יו"ד על מ"ש ה"ה משם הרשב"א דהמקדש את האשה בשטר לאחר ל' יום ונשרף או נאבד בתוך ל' יום אינה מקודשת ואם יש בנייר שו"פ הרי היא מקודשת והו"ל כמקדש בכסף כתב הרב הנז' דאע"ג דבאין בו שו"פ נמי חיישינן שמא שו"פ במדי והוי כקדושי כסף י"ל דכיון דאין בו שו"פ אמרינן ודאי אין דעתו לקדש אלא בתורת קדושי שטר ולא בתורת קדושי כסף אבל כשיש בו ש"פ אמרי' דודאי בתורת כסף קדשה והא דאמרינן חיישינן שמא שו"פ במדי בקדשה בתורת כסף א"ד יע"ש וא"כ לפי דבריו נתיישבה קושייתנו דלר"מ כל שאין בו שו"פ אינה מקודשת כלל ולא אמרינן חיישינן שמא שו"פ במדי כיון דקדשה בתורת שטר האמנם הטור כתב סי' ל"ב משם הרמ"ה דאם קדש' בשטר פסול אם אין בנייר שו"פ מקודשת מספק ומשום דחיישינן שמא שו"פ במדי אע"ג דמיירי במקדשה בתורת קדושי שטר וכמ"ש שם הרב ב"ח והרב בית שמואל ואף שמרן הב"י נסתפק שם בכונת דבריו כבר חזר בו בבד"ה ואם כן לפי דברי הרב לח"מ צ"ל שהרמ"ה ז"ל חולק אהרשב"א וכיון שכן ק' על מור"ם ז"ל בהגה דבסי' מ' כתב דברי הרשב"א הללו שכתב ה"ה ואלו בסי' ל"ב פסק מרן דברי הרמ"ה הללו ולא הגיה עליו כלום משמע דס"ל דלא פליגי ולכן נר' דטעמא דהרשב"א לאו היינו כמ"ש הרב לח"מ אלא ה"ט משום דהא דמקדש את האשה לאחר ל"י מקוד' אע"פ שנתאכלו המעות ובשעת הקדושין ליתיה לממונא בעין כתב הרשב"א שם בחדושיו דהיינו משום דכיון דאם לא נגמרה הקנין עליה להחזירן רואים אנו אותן כאלו הם בעין ובאותה הנאה היא מתקדשת וכענין שהיא מתקדשת בהנאת מחילת מלוה וא"כ במקדשה בשטר ונאבד השטר תוך ל' יום כל שאין בנייר שו"פ לא שייך למימר שתהא מקודשת מס' מטעמא דחיישינן שמא שו"פ במדי דכיון שבשעת הקדושין ליתיה לשטרא בעין ואף אם לא נגמר הקנין ואיתיה לשטרא בעין אין עליה להחזיר כלום שהרי פחות משו"פ ליתיה בחזרה כלל אם כן במאי מקדשה הא ליכא הנאה כלל וכן מבואר מדברי הרשב"א שם כמו שיראה הרואה כנ"ל וכיון שכן נראה דהדרא קושיא לדוכתא דכיון דלר"מ נמי מקודשת מס' א"כ במאי פליגי וי"ל דנ"מ בשגלתה דעתה שאינה רוצה להתקדש בתורת קדושי כסף דלר"מ אינה מקודשת כלל ולרבנן ה"ז ס' מקודשת וכעין זה כתב הרב ב"ח בסי' ל"ב ליישב שם דברי הרמ"ה יע"ש ודע שמדברי רבינו שכ' בפרקין הל' ד' דכתבו שלא לשמה ושלא מדעתה אינה מקודשת ולא כ' דשמין את הנייר אם יש בו שו"פ מקו' וכן מדלא כ' דהוי ספק מקודשת מטעמא דחיישינן שמא שו"פ במדי מבואר שדעתו ז"ל דר"מ פליג ארבנן וס"ל דלא אמרי' דדעתה אניירא ושלא כדעת הרשב"א שכתב דבהא אפילו ר"מ מודה ופסק כר"מ וכ"כ הרב לח"מ בפ"ג מהלכות אלו מ"ב יע"ש ומעתה תמה אני על ה"ה פ"ו שהביא דברי הרשב"א ז"ל שכתבנו למעלה דאם יש בנייר שו"פ מקודשת בלי חולק שהרי מבואר מדברי הרשב"א ז"ל בחידושיו ומדברי הר"ן דה"ט משום דדעתה אניירא ואזיל לשיטתיה שכתב דבהא אפילו ר"מ מודה וא"כ לדעת רבינו דס"ל דלא אמרינן דעתה אניירא ודאי אינה מקודשת וא"כ הי"ל לומר שאין כן דעת רבינו וצ"ע: מעשה חושב רנד דכיון דאין בו שו"פ אמרינן ודאי אין דעתו לקדש אלא בתורת קדושי שטר. ולא בתורת קדושי כסף כו'. וכן משמע קצת מהירושלמי שהביא הרי"ף בפ"ק דקדושין בשטר הדא דתימא בשאין בו שו"פ אבל יש בו שו"פ כסף הוא וע"ש דבפשיטות כיון דקיי"ל כשמואל מסתמא גם בירושלמי ס"ל כן ולא כר"ח בש"ס דילן ואי נימא דאפי' אין בשטר קדושין שו"פ מקודשת עכ"פ מספק דשמא הוא שוה פרוטה במדי ובכה"ג נמי דעתייהו אנייר אעפ"י שבתורת קדושי שטר בא לקדשה ואין בו שוה פרוטה. א"כ הרי לא שייך כ"כ לישנא הדא דתימא בשאין בו שוה פרוטה שכתב הירושלמי כיון דאפי' בשאין בו שוה פרוטה נמי צריכה גט דמספק עכ"פ מקודשת אמנם לפי דברי הרב לח"מ ניחא דבפחות משוה פרוטה כיון שבא לקדשה בתורת קדושי שטר אין דעתייהו כלל אקדושי כסף ועיין מ"ש לקמן: רנה ומדברי הר"ן דה"ט משום דדעתיה אניירא ואזיל לשיטתי' שכתב דבהא אפילו ר"מ מודה כו' לפמ"ש הר"ן רפ"ק דקדושין ליישב הרי"ף דלענין מאי הביא הירושלמי דקאמר בשטר דתנן במתניתין הדא דתימא בשאין בו שו"פ אבל יש בו שוה פרוטה כסף הוא וע"ש וכתב די"ל דנ"מ בשנכתב השטר שלא לשמה שאם יש בו שוה פרוטה מהני מתורת כסף והרי הרי"ף ס"ל דהלכה כשמואל דהמקדש בפחות משוה פרוטה מקודשת מספק. וא"כ הא אפי' כשהשטר אין בו שוה פרוטה מ"מ עכ"פ מספק מקודשת ואי דהירושלמי נמי כשמואל ס"ל צריכין לומר דהאי הדא דתימא דקאמר היינו לענין קדושי ודאי בתורת שטר זהו רק בשאין בו שוה פרוטה אבל בשיש בו שוה פרוטה איכא קדושי ודאי מטעם כסף נמי. וא"כ הא ס"ל להירושלמי דאפי' במקדש בשטר בתורת שטר דעתייהו נמי אתורת כסף ומוכח מהירושלמי דס"ל כרבנן ולא כר"מ ודלא כמו שדחק הגאון המחבר ז"ל פה שהרמב"ם ס"ל דהלכה כר"מ ודוק: